'דלים גאים' – על ההפרדה בעמנואל

 

מילים רבות נכתבו על פרשת ההפרדה בבית הספר 'בית יעקב' בעמנואל. אני מבקש להציע כאן זווית חדשה, מעבר לכל הדברים הנכוחים שנאמרו. כפי שאבקש לטעון, פרשת עמנואל היא מקרה נוסף המבטא את האנומליה החרדית כולה.

מה בעצם קורה בעמנואל? ובכן, הסיפור של ההפרדה בעמנואל הוא סיפורה של קהילה חסידית הרגילה לחוות ולתפוס את עצמה כ'אליטה' תרבותית, תורנית וחברתית. כפי שידוע ברחוב החרדי, הקבוצה העומדת במרכז הסערה בעמנואל מפורסמת בתחושת העליונות והאליטיזם של חבריה, המתחנכים לה משחר נעוריהם.

אך הנה, למרבה הפרדוקס והתמיהה, בוחרת לה קבוצה אליטיסטית וגאה כזו משכן בלב המאפליה, בוודאי לשיטתם כך, ביישוב המסוים ששמו 'עמנואל'. עמנואל ניצבת מזה שנים, באופן מובהק וברור, בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי של החברה החרדית. כל ילד חרדי מכיר את אוצר הדימויים הציני והשגור על הרכב אוכלוסייתה של עמנואל. מתבקשת אפוא השאלה, מה מניע את אותה קבוצה אליטיסטית לכאורה, החדורה בתחושת עליונות והממוקמת גבוה בסולם המעמדות של החברה החרדית, להשתכן ביישוב בעל דימוי שולי ונחות כל כך. מה מביא את החסידים ה'טהורים' וה'איכותיים', ה'צחים' וה'לבנים' (תרתי משמע, והמבין יבין), ליישוב שאכן רבים מתושביו מקיימים אורח חיים ותרבות שונה משלהם. מה הם מחפשים שם, ומדוע הם בכלל מתגוררים שם.

 

פירמידה הפוכה

התשובה לשאלה הזו משקפת כאמור את עולמה הייחודי והשונה של החברה החרדית, המתקיימת, ולא רק בעמנואל, לפי חוקים וכללים משלה.

בעולם כולו, ובחברה הישראלית בכלל זה, מקובל ושגור השילוב הלשוני שכבר הזכרתי, מעמד 'סוציו-אקונומי'. מונח זה מבטא את ההכרה הרווחת, וליתר דיוק את המציאות הבסיסית, כי מיקומו ומעמדו של אדם בחברה קשורים במידה זו או אחרת לאמצעיו וליכולתו הכלכלית. יכולת זו קשורה לרוב להשכלתו ולכישוריו, כאשר אלו בתורם נובעים משלל גורמים ומניעים אחרים, גלויים וסמויים. הדברים נכונים הן לגבי פרטים והן ברמת הכלל, ביחס לקבוצות אוכלוסייה. בישראל, כמו בחברות נוספות, מתקיים מתאם מסוים בין מוצא עדתי ל'ניידות חברתית' שלא כאן המקום לעמוד על שורשיו וסיבותיו, אם כי גם קשר גורדי זה משתנה ומתרכך בהדרגה, עם השנים.

להבדלים חברתיים וכלכליים בין אנשים ובין קבוצות אוכלוסיה קיים כידוע גם ביטוי גיאוגרפי. כפי שכולנו למדנו, ישנו מרכז וישנה פריפריה, כאשר נתיבות היא לא רמת אביב ואופקים היא לא רחביה. למציאות הזו, טובה יותר או פחות, יש היגיון משלה, וישנו סדר מסוים והצדקה פנימית מסוימת שלפיהם היא מתנהלת. במובן זה, עלות המגורים בנתיבות או בערד תואמים לכיסו של מי שאין ידו משגת לרכוש דירה בערי המרכז. מאידך, מי שאכן מתגורר בצפון תל אביב או דרום ירושלים הוא מי שחשוב לו להימצא ליד מרכזי העסקים וההשכלה של הערים הגדולות, ויש לו היכולת או המוטיבציה לשאת באתגר הכלכלי הכרוך בכך.

בחברה החרדית, החיה בבועה משלה, מתקיים סולם מעמדות של פירמידה הפוכה. זוהי חברה שבה מי שעובד ומפרנס בכבוד את משפחתו נחשב לפחות ערך, ובנו יתקשה להתקבל למוסד 'היוקרתי' המכונה 'תלמוד תורה לבני אברכים', מוסד ההולך וצובר תאוצה בריכוזים החרדיים. ל'השכלה' היחידה שכביכול נרכשת בחברה הזו אין כל תרגום ומשמעות בעולם שמחוץ לה, לא כלכלית ולא אחרת. כאן הכְתָּבָה מלמעלה וקומיסרים של דת מטעם עצמם מחליפים התפתחות אורגנית של מעמדות ורעיונות, ושופרות של ציות כפוי משתקים צמיחתו של סחר טבעי בהון תרבותי וממשי כאחד.

 

עיר ובלבה חומה

החסידים המתגוררים בעמנואל רואים אפוא בעצמם אליטה מובילה, אך למעשה הם אינם יכולים להיחשב כ'אליטה' לפי כל פרמטר אובייקטיבי. ממרומי דימויים העצמי המרקיע שחקים, הם הגיעו מכל היישובים שבעולם דווקא לעמנואל, פריפריה שאין פריפריאלית ממנה. הם עשו זאת כמובן מסיבה אחת ויחידה: מחירי הדיור הנמוכים עד גיחוך שהיישוב הזה מציע. עם כל הכבוד לגאוות היחידה ולתחושת העליונות האופיינית והסובייקטיבית לחלוטין, לאברכי הכולל הצעירים, כמו גם להוריהם המקיימים משפחות גדולות, אין האמצעים והיכולת לממן מגורים בעיר אחרת, אף שאולי היו רוצים בכך מאד.

כך נוצר אפוא מחזה האבסורד: קבוצה שהשתכנה ביישוב המשתייך לפי כל הגדרה בסיסית לשוליים החברתיים, מתעקשת לראות בעצמה 'אליטה' נבדלת ומיוחסת, וממאנת להתערב ולהתמזג בעיר מגוריה. באמצעים אלו ואחרים שפורטו בהרחבה בתקשורת, יזמו חבריה את הקמתו של מבצר פרטי משלהם, בועה אקסקלוסיבית מדומיינת, 'עיר ובלבה חומה', ללא כל התחשבות בסובב ובמרקמו של היישוב שבו הם מתגוררים.

האנשים האלו מתעקשים אפוא 'ללכת עם ולהרגיש בלי'. הם באו לעמנואל כדי ליהנות מהיתרונות היחסיים של יישוב שולי, בעיקר שכירות אפסית ההולמת את יכולתם הכלכלית המצומצמת, אך הם ממאנים לקבל על עצמם את ההתמודדות והאתגר החברתי הכרוכים במגורים ביישוב כזה: אינטגרציה, קבלה והכלה. הם מתעקשים להכחיש את המשמעות הפשוטה של מגורים ביישוב כעמנואל ואת ההשתייכות הסוציולוגית הנגזרת מכך. נדמה שהגדרה הולמת להתנהגות זו היא הביטוי המופיע במקורותינו, 'דל גאה', המוגדר כאחד מאלו ש'אין הדעת סובלתן'.

 

מחיצות ההכחשה 

המחיצות והגדרות שהוקמו בלב לבו של בית הספר הכללי בעמנואל, בית ספר שהוקם כמוסד אחיד ומשותף לכל היישוב, הן אולי גם מחיצות של הכחשה והדחקה. כן, אומרים החסידים הצעירים לעצמם, אכן אנחנו נאלצים להתגורר בעמנואל, אכן אין לנו היכולת להקים את ביתנו במקום מבוסס יותר, אבל אנחנו לא שייכים לכאן, אנחנו שונים. אנחנו עדיין, למרות הדלות החומרית והאמצעים המוגבלים, הטובים ביותר, בניה של קבוצת עילית. למרות שאנחנו יודעים היטב כי אותן הסיבות בדיוק שהביאו לכאן את שכנינו 'הנחשלים' שעליהם אנו מתנשאים הביאו גם אותנו להתגורר כאן, עדיין אנו מתעקשים לעצום את העיניים ולהכריז בקול גדול: אנחנו האליטה, הם השוליים. ואם זה עדיין לא ברור למישהו, או לפעמים אפילו, רחמנא ליצלן, גם לנו עצמנו, נקיף אזי את עצמנו בחומות גבוהות, עד שלא נראה בכלל את הסובבים אותנו. נאטום את עצמנו בגדרות ויריעות ונוכל לחשוב שאנחנו בלב בני ברק או ירושלים.

אם האליטה המדומיינת הזו הייתה נוהגת כדרכה של אליטה בכל מקום, אם אכן הייתה זו 'אליטה' במובנה הבסיסי, משכילה ובעלת אמצעים, אם הפירמידה החברתית החרדית הייתה מתקיימת לפי כללים ותזרימים חברתיים בסיסיים, היא לא הייתה נדרשת להתמודדות מסוג זה. ההתכחשות לסדרי עולם האלמנטריים ביותר והקיום המופרך בבועה מדומיינת טופחים על פניה של החברה החרדית בכל זירה אפשרית. אי אפשר לאחוז את החבל מכל קצותיו. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר ליהנות מדמי השכירות המינימליים, ולא להכיר בכך שאתה גר, ובכן, בעמנואל, לא בהר נוף.

ובעצם, איזו בקעת 'אליטיזם' ועליונות נשארה עוד לאותה 'אליטה' יומרנית להתגדר בה, מלבד אותה התנשאות חלולה על 'בני השפחה', על האחר והשונה שמעבר לכביש. בחברה המצויה במשבר זהות וקיום עמוק ומתמודדת עם תהיות קשות על דרכה ועתידה, הגדרה עצמית על דרך השלילה היא תמיד המוצא הקל והזמין ביותר, המאפשר להמשיך להתקיים בחיקה החמים והמדומיין של תחושת העליונות והייחוד, נבובה וריקה מתוכן ככל שתהיה.

12 מחשבות על “'דלים גאים' – על ההפרדה בעמנואל

  1. תודה רבה לך על דברים מרתקים.
    מה אתה חושב שיש כאן יותר – אוטיזם חברתי ו"שלא מדעת" או פחד אימתני מפני ה"חוץ" וה"אחר"? אני מפרידה בין השניים, כי נדמה לי שהראשון מעציב יותר ופחות ניתן לתיקון (אבל ייתכן שאני טועה).

    • אדמו"ר האוי
      ………………………………………..
      אַדְמוֹ"ר הָאוֹי וְהָאֲהָה,
      אֵיכָה לֹא תִּרְעֶה בַּצָּהֳרַיִם
      אֶת הַנָּהִיר וְהַגָּלוּי לַכּוֹאֲבִים,
      אַדְמוֹ"ר מִצְטַנֵּף בֵּין סַרְעַפִּים
      רוֹטֵט מִמִּלָּה כְּתוּבָה
      כְּמוֹ פֶּלֶפוֹן כָּשֵׁר
      שָׁעָה שֶׁפִּצְעָהּ שֶׁל סְפָרַדִּיָּה בַּת שְׁמוֹנֶה
      כְּבָר שְׁנָתַיִם
      וְהָאַדְמוֹ"ר לֹא יִשְׁעֶה, לֹא שָׁעָה.

  2. תמר תודה.
    אני לא בטוח שיש לי היומרה לנסח אמירה כוללת על ההיבטים והמניעים של ההפרדה, – עושים את זה ממילא רבים בלעדי…-, ואני מסופק אם הבנתי נכונה את ההבדל בין שתי ההגדרות שהצעת. (מצידי שני הדברים יכולים להיות נכונים…)
    התכוונתי בעיקר להצביע על פרדוקס מסויים ומהותי בכל הסיטואציה, שכאמור לא ללמד על עצמו בלבד יצא.

    • לא רק שיכולים ללכת אחד עם השני, בדר"כ כמו צל, הם כמו צל , הולכים אחד בעקבות השני.

  3. וואלה. בכלל לא ידעתי את כל זה. וחוץ מזה אתה כותב מאוד יפה ואינטלגנטי
    אגב, באיזו חסידות מדובר? זו קבוצת חסידים אחת או כמה?
    תמשיך לכתוב ולהחכים אותנו!!!

  4. נתנאל תודה.
    צר לי, אבל אינני יכול ללכת רכיל על יהודים טובים וקהילה נכבדת בישראל בשביל לספק את סקרנותך, בוודאי לא בבמה מכובדת וסולידית זו…
    תקרא קצת את הדיווחים על הפרשה בתקשורת, ודומני שתבוא על סיפוקך…

  5. תודה רבה. ההבחנות מעניינות וקולעות. עם זאת בניגוד לדבריך לפי דעתי ה"מצב הנורמאלי" של החברה הכללית הוא דוקא המסוכן יותר. המצב בו יש המרה ברורה בין הון כלכלי להון תרבותי ולהיפך איננו מאפשר לבני השכבות החלשות בכלל לפגוש את בני השכבות החזקות. לעומת זאת בחברה החרדית בגלל שאין המרה בין ההון התרבותי לכלכלי יכול להיווצר מצב בו משפחה אליטיסטית ולמדנית תגור ליד משפחה "פשוטה" יחסית שלה אותו מעמד כלכלי. יש במפגש הזה הזדמנות לאינטגרציה בריאה יותר מאשר בחברה הכללית המרובדת מבחינת מקומות מגורים אשר בה יש הפרדה קשיחה הרבה יותר על בסיס כלכלי. אמנם החברה החסידית בעמנואל (או לפחות נותני הטון בקרבה) כשלו במבחן הזה, אבל אפשר לקוות שבעתיד אפשר יהיה לראות את המגורים המשותפים במקום כמו עימנואל כהזדמנות וכסיכוי להפריה הדדית.

  6. שובל תודה על הדברים, ועל הזווית החדשה שאתה מציע.
    דבריך פותחים שוב את השאלה, מהי בכלל הגדרתו של 'אליטיזם' בחברה החרדית, מי הם הנחשבים שם ל'אליטה', ועל פי איזה מפתח. כמו כן, איזה סוג של 'הון תרבותי' נחשב למקדם את בעליו מבחינה חברתית.
    אתה רואה ברכה בכך שבאמצעות הנתק בין הון תרבותי להון כלכלי, עשויה להיווצר באופן תיאורטי דווקא בחברה החרדית יותר אינטגרציה בין משפחה 'אליטיסטית ולמדנית', כלשונך, למשפחה 'פשוטה' ועממית.
    אך עדיין לא ברור מהי אותה 'למדנות' המעניקה יקר לבעליה. האם למשל עורך דין או רופא חרדי, שמקצועו בוודאי יקנה לו מעמד ויוקרה בחברה הכללית, יחשב ל'אליטה' גם בחברה זו. לא ברור. אפשר כמובן להביא דוגמאות נוספות.
    בדבריי נרמזה ההבנה, שגם עצם ההגדרה מהי 'אליטה' היא לא תמיד טבעית ואורגנית בחברה זו, אלא מוכתבת מלמעלה.

  7. פינגבק: לא יותר לבנות לרכוב על אופניים מחוץ לבית « שחרור שוטף

  8. רק טעות אחת שולית וענקית, החסידות המדוברת הגיעה למקום בטרם הפיכתו לפריפריה שאין פריפריאלית ממנו

    • רוב בני הקהילה המדוברת הגיעו למקום בשנים שכבר מעמדו היה בשפל.

      אולי התכוונת שהקהילה כ'קהילה' היתה שם עוד קודם, אבל זה לא הענין.

  9. אתה מגזים ביותר. התיאור כאילו כל ההפרדה היא בגלל הצורך להרגיש חשובים – מנותק מהמציאות. אם אתה מכיר כל כך טוב את סלונים [כפי שקראתי בפוסט האחרון שלך] אתה אמור להכיר גם את המצב בעוד קהילות חרדיות. ראשית, יש עוד בתי ספר עם מחיצה, ולא אפרט כאן כדי לא לתת לזאבים הזדמנות נוספת לנעוץ שיניים. אותם מקומות אינם נדחים כמו עמנואל.
    שנית, ואין זה סוד, לחברה החרדית יש בעיה אמיתית ואובייקטיבית עם השוליים ההולכים ומתרחבים בתוכה. הן בחלקים האשכנזיים, והן בחלקים המזרחיים.
    אני חושב שהבעיה בולטת וחריפה יותר בחלק המזרחי משתי סיבות: ראשית, החוזרים בתשובה [בעמנואל הבעיה העיקרית היא עם חוזרים בתשובה המשתייכים לקבוצה שמנהיגה הוא הרב גדסי, קבוצה בעייתית גם במונחים של עדות המזרח. ויצויין בהדגשה: בית הספר 'אל המעיין' של ש"ס, גם לא הסכים לקבל חלק נכבד מבנות המגמה הכללית, לתשומת לבך!].
    ובכן, משום מה רוב מוחלט, למעלה מ90% של חוזרים בתשובה הם מעדות המזרח, מדוע? אולי כי לאשכנזי החילוני אין אלוהים בלבבו. מכל מקום זו מציאות. ועל כן כל שלל הבעיות שיש בהטמעותם של החוזרים בתשובה בקהילה החרדית [ויש בעיות בלי סוף במהלך סבוך ומורכב זה] נתפסות כגזענות נגד עדות מזרח.
    ושנית: ישנם הרבה אשכנזים, המכונים 'מודרנים' שעוברים שבעת מדורי גהינום בהכנסת בנותיהם למוסדות חינוך [אני אישית מכיר כמה]. אבל אלו אינם יכולים להשמיע את קולם, שכן הקמת צעקה רק תבזה אותם ותגדיר אותם יותר ויותר. הם מנסים עם שתדלנות, עסקנות, פרוטקציות, ופעמים רבות נכנעים ופונים למוסדות המתאימים יותר להשתייכותם הרוחנית.
    בניגוד לכך, בן עדות מזרח ששיוכו הרוחני אכן אינו מתאים – יכול תמיד להתפס לטענת הגזענות, וזה לא יבזה אותו, ולא יכתים את רמת החרדיות שלו. לפיכך הם אלו שקולם נשמע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s